גבע נ' "אגד" אגודה שיתופית לתחבורה בע"מ

פסק דין

בפני תביעה לפיצויים בגין פגיעה ברכב.

לטענת התובע, ביום 4.1.10, בעת שעמד ראשון בצומת בהמתנה להתחלפות האור ברמזור, הרגיש הוא במכה עזה בחלקו האחורי של הרכב כאשר כתוצאה ממנה נהדף הרכב קדימה.

מוסיף התובע וטוען כי מיד לאחר הפגיעה, יצא מהרכב והבחין כי נפגע על ידי אוטובוס של הנתבעת וכי האוטובוס עוקף את הרכב הנפגע משמאל, הנהג מסמן לו בידו הימנית לשלום והאוטובוס ממשיך בדרכו. בעקבות אותה פגיעה, המשיך התובע בעיסוקיו ולא עצר את האוטובוס הפוגע. לאחר מכן, פנה התובע בכתב לנתבעת בדרישה לפיצוי על הנזק אשר נגרם לו בגין הפגיעה אך לטענתו סירבה התובעת לפצותו ולהכיר באחריותה.

בנסיבות אלו, טוען התובע כי יש לחייב את הנתבעת לפצותו בסך של 14,289 ₪, המבוסס על חוות דעת שמאי אשר צורפה לכתב התביעה ומתארת את הנזק שנגרם לרכב התובע.

בכתב ההגנה העלתה הנתבעת טענה מקדמית שאלה בדבר בעלותו של התובע ברכב הנפגע, אולם כבר בתחילת הדיון בפני הוצגו בפניה מסמכים המבססים בעלות זו.

לגופם של דברים, טוענת הנתבעת כי לא היו דברים מעולם, לא היתה כל פגיעה של רכב מטעם הנתבעת ברכב התובע ואין יסוד לתביעה.

בדיון אשר נערך בפני חזרו הצדדים על טענותיהם, התובע העיד ונחקר על ידי נציג הנתבעת, הנהג אשר נהג באוטובוס מטעם הנתבעת העיד אף הוא ונחקר על ידי התובע.

כלל יסוד בברור מחלוקות בתביעות אזרחיות הינו החובה המוטלת על תובע להוכיח את טענותיו, כאשר המוציא מחברו עליו הראיה.

בעניין שבפני, התובע הוא זה שעליו להוכיח את טענותיו לפחות במאזן ההסתברות המקובל בתביעות אזרחיות.

מתאור העובדות כפי שהועלו בפני בכתבי הטענות ובחקירות, אין למעשה מחלוקת כי התובע לא הפנה את תשומת לב נהג הנתבעת לפגיעה ברכבו מיד עובר לארוע נשוא התביעה.

עוד התברר כי לא היתה בידי נהג הנתבעת, גם לו רצה, לחמוק מהתובע ולהעלם כאשר הוא נוהג באוטובוס כבד משקל, עוצר בכל תחנה בהמשך הנסיעה וכאשר למולו רכב פרטי בעל תכונות המאפשרות נסיעה זריזה בהרבה. הימנעות התובע מעצירת האוטובוס הנתבע והפנית תשומת לבו של הנהג לארוע בו במקום, עומדת לו לחובה.

זאת ועוד, כאשר אני מעיין בתמונות אשר צרף התובע לחוות הדעת התומכת בתביעה ובפרט בשים לב לטענתו לפיה רכבו נהדף קדימה בידי אוטובוס אשר משקלו לא פחות מ- 15 טון, קשה ליישב את סימני הנזק הנטענים עם הארוע המתואר. במצב שכזה, ניתן היה לצפות לסימנים של צבע ברכבו של התובע וכאלו אין. ניתן היה אף לצפות לסימני פגיעה גדולים בהרבה מאלו להם טען התובע וגם כאלו אין.

בשכלול העובדות האמורות לעין, אינני יכול לקבל את טענות התובע ולא שוכנעתי כי גרסתו עדיפה על גרסתו של הנהג מטעם הנתבעת. כאשר נטל ההוכחה על התובע כאמור, הרי שבנסיבות אלו לא עמד התובע בנטל זה ולפיכך, אני דוחה את התביעה.

התובע ישא בהוצאות הנתבעת בסך של 500 ₪.

זכות להגיש בקשת ערעור לבית המשפט המחוזי, בתוך 15 יום מהיום.

ניתן והודע היום י' אב תש"ע, 21/07/2010 במעמד הנוכחים.

אילן רונן, שופט

הוקלד על ידי: מיטל סער התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: